חובת ההתבוננות על העולם

‍

מנין המקור לכך שיש להתבונן על העולם מתוך העמקה תורנית?

‍

ראשית ישהתבוננות בטבע שגורמת למפגש עם חכמת הבורא...

‍

ישעיהו מ כו

"שְׂאוּ מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִיבָרָא אֵלֶּה הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ אִישׁ לֹא נֶעְדר"

‍

מסביר זאת  ר' בחיי לבראשית א יח

וירא אלוקים אתהאור כי טוב -  ומתוך סדר פעולה זו וסדור המאורות בני אדם רואין ומבינין כח מעשה הש"י ומשבחין ומרוממים אותו והוא שכתוב (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה

‍

הרד"ק על ישעיהו ה יב

ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו - הנה הם פנויים ממלאכה כי הם עשירים, והנה כל עסקם במשתה ובשמיעת הנגונים ולא יתעסקו בכל עתות הפנאי בדברי תורה ובדברי חכמים שהם פעל ה', ומעשה ידיו שכתוב על הלוחות עשרת הדברים, והם כלל לכל המצות שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום, ויש לפרש את פעל ה', ומעשה ידיו חכמת הככבים כי ממנו יגיע האדם לכבוד הבורא כמו שאמר במזמור מה אדיר שמך בכל הארץ, אמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ואמר השמים מספרים כבוד אל, ר"ל כל העומד על סוד בריאתם ידע כבוד האל, ואמר הנביא שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, רוצה לומר שיתבוננו בחכמה זאת וממנה ידעו כבוד הבורא, וכן אמרו רז"ל כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב עליו הכתוב אומר ואת פעלה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו, ועוד דרשו ואת פעל ה' לא יביטו שלא התפללו שחרית וערבית כלומר יוצר אור ומעריב ערבים, זהו פעל ה' ומעשה ידיו

‍

מתוך לימוד אסטרונומיה מגיעים לכבוד א-ל... אך לא רק אסטרונומיה, כפי שמלמד השל"ה הקדוש עשרה מאמרות ג, סג - לט.

התבונן בגדולי מעשי ה' בבריאת הארץ וכל צבאותיה מדומם וצומח וחי מדבר ובריות גדולות וחכמות נפלאות, והים הגדול וכל אשר בו ומנוראות הלויתן, ויצר הרים וברא רוח ואש לוהט, והכל כגרגר חרדל נחשב נגד עולם הגלגלים, וכן גלגל בפני גלגל שלמעלה הימנו, וכולם נחשבים לאין נגד המלאך, ומלאך לפני מלאך גבוה מעל גבוה לאלפים ולרבבות עד אין מספר לגדודי חייליו, וכולם היו כלא היו כנגד הכסא, והכסא נגד כבודו, והוא סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות ואין זולתו. הלא בהתבונן אלה וכיוצא בזה אלף, מי ימלל גבורות ה', איך לא יירא מפניו, וזהו יראה פנימית. ואחר כך יזכור כי לפי גדולתו ענותנותו, ובנדבת לבו המציאנו יש מאין, ויתעורר על הטובות והחסדים שעברו שעשה והקדים להראות אהבתו אלינו, ואז יתעורר לאהבה הפנימית בזכרו החסדים שעברו עליו מהשם יתברך, אילו פינו מלא שירה כים כו'

חובות הלבבות שער הבחינה ב

אך אם אנו חייבין לבחון בברואים אם לא, נאמר, כי הבחינה בברואים והבאת ראיה מהם לחכמת הבורא יתברך, אנו חייבין בה מן המושכל, ומן הכתוב, ומן הקבלה. מן המושכל, כי השכל מעיד שיתרון המדבר על שאינו מדבר הוא [רק] בעבור יתרון (ביתרון) הכרתו והבנתוו קיבולו דעת סודי החכמה המקויימים בכל העולם, כמו שאמר הכתוב (איוב לה יא): מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו, וכשהאדם חושב ומתבונן ביסודי (בסודי) החכמה ובוחן סימניה, יהיה יתרונו על הבהמה כפי הבנתו, ואם יתעלם מהם, לא יהיה דומה לבהמה, אך יותר גרוע ממנה, כמו שאמר הכתוב (ישעיה א ג): ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן.

מן הכתוב, מה שאמר (ישעיה מ כו): שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, ואמר (תהלים ח ד): כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וכוכבים אש כוננתה, ואמר הכתוב (ישעיה מ כא): הלוא תדעו הלוא תשמעו הלוא הוגד מראש לכם הלוא הבינותם מוסדות הארץ, ואמר (ישעיה מב יח): החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, ואמר (קהלת ז ב): טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו, ואמר (קהלת ב יד): החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך,ואמר (משלי ד יח): ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, דרך רשעיםכאפלה לא ידעו במה יכשלו.  ומן המקובל, מה שאמרו זכרונם לברכה (שבת עה א):כל היודע לחשב בתקופות ומזלות ואינו מחשב, עליו הכתוב אומר (ישעיה ה יב): והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו, ואמרו(שבת עה א): מניין שחייב אדם לחשב בתקופות ומזלות. שנאמר (דברים ד ו): ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה, איזו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים ? הוי אומר - זה חשבון תקופות ומזלות, ואמרו (אבותפ"ב מ"א): הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה; ואמרו(עירובין ק ב): אלמלא נתנה תורה לישראל, למדנו צניעות מחתול, ועריות מיונה, ודרך ארץ מתרנגול, וגזל מנמלה. וכבר התבאר חיוב הבחינה בברואים והבאת הראיות מסימניהחכמה. ואתה דע לך:

התבוננות בטבע שמלמדת את האדם מוסר

‍

ויש ללמוד בפועל מוסר מכל הנבראים, כדברי ר' יוסף אלבו (ספרה עקרים מאמר שלישי פרק א):

"מכל הנמצאים המוחשים אחד לאחד יש לו לאדם לקחת ראיה על מה שראוי לו לעשות ולהתנהג בו כי שכלו הוא כללי וראוי שיתקבצו בו כל להתקבץ בו כל הדברים הפרטיים ההם ולזה יראה שהוא יותר נכבד היצירה ויותר שלם מכל הבעלי חיים ולהיותו מושל על כלם בחכמתו וכובש אותם תחתיו כמאמר הכתוב תמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת רגליו (תהלים ח')"

‍

וכן בספר הכוזרי (מאמר חמישי  אות  י'):

"אמר החבר: מזמור זה מסדר לפי סדר מעשה בראשית תחלתו עטה אור כשלמה רומזת אל יהי אור ויהי אור נוטה שמים כיריעה אל יהי רקיע המקרה במים עליותיו רומז אל המים אשר מעל השמים אחר כך הוא מדבר על כל המתהוה בחלל האויר עננים וסערות אש וברקים ורעמים ומודיע כי כלם בשליחות אלוהית ככתוב כי בם ידין עמים בהמליצו על כל אלה השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט זאת אומרת שולח הוא אותם אל כל אשר ירצה לעשות ככל אשר ירצה כל זה תלוי ברקיע אחרי זה עוברבעל המזמור אל הכתוב יקוו המים ותראה היבשה באמרו יסד ארץ על מכוניה כי לפי טבעם הקיפו המים את הארץ ממעל לה וכסו כלבוש את כלה על עמקיה והריה כאמרו תהום כלבוש כסיתו על הרים יעמדו מים אך יכלת האלוה וחכמתו הוציאום מן הטבע ההוא והכניסום אל העמקים מקוה הימים מקום חיותם של בעלי החיים שבהם מתגלית עוד יותר מאשר בצמחים החכמה האלוהית"

המיגוון העצום בעולם מלמד על חכמת הבורא, כמובא בתנא דבי אליהו רבא  ב

"מה גדלו מעשיך ה' (תהלים צב) דבר אחר מה גדלו מעשיך ה' בא וראה כמה מיני בהמות ומיני חיות ומיני עופות יש בעולם וכמה מיני דגים יש בים קולו של זה דומה לזה או מראה של זה דומה לזה או שמא דעתו של זה דומה לזה או שמא טעמו של זה דומה לזה. הא לא קול ולא מראה ולא דעה ולא טעם של זה דומה לזה וכך שנו חכמים במשנה להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומות זה לזה ומלך מלכי המלכים הקב"ה טבע את כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד דומה לחבירו. לכך נאמר מה גדלו מעשיך ה'"

‍

ומרחיב בספר העיקרים מאמר ג פרק א:

כמאמר איוב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו (איובל"ח) ואין רצונו לומר שהבהמות והעופות הם יותר חכמים ונבונים ממין האדם שיצטרך האדם ללמוד מהם כי החוש יכזיב זה להיותו מושל על כלן ורודה בהם אבל יאמר כי האדם מצד ששכלו וכליו כלליים ילמוד מכל הבעלי חיים כל התחבולות וההשגות הפרטיות אשר להם ויקבצו כולם בו ויהיו בו כלליים כמאמר חז"ל א"ר חייא מאי דכתיב "מלפנו מבהמות ארץ" זו פרדה שכורעת ומשתנת "ומעוף השמים יחכמנו" זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל אמר רבי יוחנן אלמלי לא נתנה תורה לישראל למדנו צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה (עירובין פרק י' דף ק' ע"ב) וזה מבואר על הדרך שכתבנו כי המדות הפרטיות אשר בבעלי חיים ראוי לו לאדם שילמד אותם מצד שכלו ויתקבצו כלם בו ויחזרו בו כלליים כי כמו שמצד שכלו וכליו הוא כאלו נבראו עמו כל כלי המלחמה וכאלו נבראו עמו המלבושים מקום הצמר בכבשים וכדי שידע לתקן מזונו באופן נאות אל מזגו מרכיב המאכלים זה בזה באופן שיהיה ערב ובריא אל מזגו כן ראוי שילמד בזה המלאכות והחכמות ועל הכונה הזאת נתיסד פרק שירה שאמרו רז"ל כל האומר פרק שירה בכל יום מובטח לו שהוא בן העוה"ב ואין הכונה על ההגיה והצפצוף בפה אלא על מחשבת הלב כמו "אמרתי אני בלבי" (קהלת ב') והמחשבה היא שיסתכל כי מכל אחד מן הנבראים הנראים לעין יש ליקח ראיה על איזו מדה טובה או מוסר השכל או דבר חכמה כמו שאמרו שם "שמים מה הם אומרים השמים מספרים כבוד אל וגו' (תהלים י"ט)" ואומרים הנזכר שם בכל פרק שירה לרמוז על ההודאה כאמרם ז"ל זאת אומרת ורוצה לומר כי מתנועת השמים יש לקחת ראיה אל המצא מניע אותם בלתי מתנועע והוא בתכלית היכולת והעצמה שהוא מניע גופים נוראים כאלו הוא האלוה יתברך וזהו דבר חכמה ובינה כמו שנתבאר במקומו וכן אמר שם "כלבים מה הם אומרים בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפניה' עושנו (שם צ"ה)" ורוצה לומר כי ממה שהכלב מכיר את קונו ואת המטיב לו והוא נכנע תמיד לפניר ומחזיק לו טובה בכל יכלתו מאשר בידו לעשות יש לקחת מזה מוסר השכל להודות לאל על כל הטובה שהוא מטיב לנו וזן ומפרנס אותנו ולהשתחוות לפניו ולעבוד עבודתו מאשר בשיג ידנו כעל כל אשר הוא גומל לחייבים טובות ושלא נהיה כפויי טובה

‍

איוב לה - (יא)מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ ומלמדת הגמרא בעירובין ק.:

דאמר רבי חייא מאי דכתיב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו מלפנו מבהמות זו פרידה שכורעת ומשתנת מים ומעוף השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל.

‍